שינוי חישוב הזכויות וההפרשות בעקבות פסיקת בג"צ - פסקדין

כידוע בג"צ פסק, זה לא כבר, כי סכום גילום המס בגין שווי השימוש, שעושה העובד ברכב ובטלפון שמעמיד לרשותו המעביד - לא ייחשב יותר כחלק משכרו של העובד לצורך חישוב זכויותיו, וההפרשות בגינו לביטוח מנהלים, קרנות פנסיה וכיו"ב (בג"צ 4838/03 קק"ל נ' ביה"ד הארצי לעבודה ועו"ד קורן). הלכה זו ביטלה את קביעת בית הדין הארצי לעבודה משנת 1993, שלפיה גילום המס – נכלל בשכר לצורך חישוב זכויות העובד וההפרשות בגינו (דב"ע נב/19-3 בן יפלח נ' פולגת בע"מ, פד"ע כה 489, ופסקי הדין שהלכו שבעקבותיו).

לנוכח הלכה חדשה זו כבר התעוררה, בקרב עובדים ומעבידים רבים, השאלה כיצד יש ליישם הלכה חדשה זו בפועל במקרים, שבהם המעביד משלם לעובד את גילום המס בגין ההטבות שניתנו לו, דוגמת רכב וטלפון. לפיכך, להלן יידונו כמה מן ההשלכות של ההלכה החדשה על נסיבות עובדתיות שונות, כדלקמן:

• לא ישולמו עוד זכויות והפרשות בגין גילום המס: ראשית, מן ההלכה החדשה עולה הכלל, כי מעתה ואילך - עובד שאין בינו לבין מעבידו הסכם, אשר לפיו יש לכלול את סכום הגילום בשכר לצורך חישוב זכויות העובד וההפרשות בגינו, והמעביד אף לא נהג כך בפועל – לא יהיה זכאי לקבל זכויות והפרשות בגין רכיב הגילום. מאידך, על פי עקרונות משפט העבודה, נראה לנו, כי עובד שכבר קיבל תשלומים וזכויות פרישה, דוגמת פיצויי פיטורים, על בסיס שכר עבודה הכולל את סכום גילום המס – לא יידרש להשיב למעביד את הסכומים שקיבל בגין הגילום, למרות שינוי ההלכה בעניין זה. והוא הדין במקרים שבהם המעביד הפריש לקרנות, בגין העובד, על בסיס שכר מוגדל, הכולל את רכיב גילום המס; גם במקרה כזה העובד לא ייאלץ להשיב למעביד את סכומי ההפרשות בגין הגילום.
  
  
• הסכמה על הפרשות בגין הגילום – עוד לפני שנפסק כי יש לקחתו בחשבון לצורך חישוב זכויות העובד: נראה שבמקרים בהם העובד והמעביד הסכימו לכלול את סכום הגילום בשכר לצורך חישוב הזכויות וההפרשות עוד לפני שבית הדין לעבודה פסק, בשנת 1993 כאמור, כי יש לעשות כן – העובד יוכל לטעון, כי הסכמת הצדדים בעניין זה הייתה "עצמאית", ולא הושפעה מפסיקת בית הדין בנדון. לכן, למרות שפסיקת ביה"ד בוטלה – העובד יוכל לטעון כי ההסכם בין הצדדים בעניין זה עומד בעינו, והמעביד אינו רשאי להפר אותו.
  
  
• הסכמה על הפרשות בגין הגילום – אחרי שנפסק כי יש לכלול אותו בשכר: מנגד, שונה המצב לגבי מקרים, שבהם העובד והמעביד הסכימו במפורש, או נהגו למעשה, לכלול את סכום הגילום בשכר לצורך חישוב הזכויות וההפרשות – רק אחרי שביה"ד פסק (בשנת 1993) כי יש לעשות זאת. במקרים כאלה, יש לבדוק האם הסכמה זו של הצדדים נעשתה על בסיס פסיקת ביה"ד בעניין זה – או על בסיס עצמאי ומנותק מן הפסיקה הנ"ל. למשל, אם נקבע במפורש כי סכום הגילום ייכלל בשכר לצורך חישוב הזכויות וההפרשות "למרות האמור בכל דין" – המעביד לא יוכל להפסיק להפריש גם בגין סכום הגילום, למרות ההלכה החדשה. מאידך, במקרה שבו נקבע בהסכם העבודה, על דרך ההפניה, כי הכללת סכום הגילום בשכר לצורך חישוב הזכויות וההפרשות תעשה "בהתאם לקבוע בדין" – נראה כי המעביד יהיה רשאי שלא לכלול עוד את סכום הגילום בשכר – מפני שהדין בעניין זה השתנה.
  והוא הדין במקרה, שבו המעביד לא כלל את סכום הגילום בשכר לצורך חישוב הזכויות וההפרשות עד להחלטת בית הדין בעניין זה בשנת 1993 - אך החל לעשות זאת מייד לאחר מכן. בנסיבות כאלה ניתן יהיה לטעון, כי החלטת ביה"ד – היא שגרמה להסכמת המעביד לכלול את סכום הגילום בשכר. לפיכך, משבוטלה ההחלטה – ניתן יהיה לבטל גם את ההסכם / נוהג שהתבסס על ההחלטה, ולהפסיק להפריש בגין סכום הגילום.
  
  

יוצא, אם כן, כי במקרים שבהם העובד והמעביד הסכימו, או החלו בפועל, להפריש בגין סכום הגילום אחרי שבית הדין לעבודה פסק כי יש לכלול אותו בשכר לצורך זה – יש לבדוק, בכל מקרה לגופו, האם ניתן ללמוד, מן הנסיבות הספציפיות של המקרה, כי הצדדים התכוונו לכך שביטול החלטת בית הדין שבנדון, כפי שבוטלה בפסיקת בג"צ הנ"ל, אכן תתיר למעביד להפסיק לכלול את הגילום בשכר העובד, לצורך חישוב הזכויות וההפרשות בגינו – אם לאו.

פס"ד שאוזכר במאמר:

בג"צ 4838/03 קק"ל נ' ביה"ד הארצי לעבודה ועו"ד קורן

* עורכי הדין עפר דקל ועופר כרמון משתייכים למחלקת דיני העבודה במשרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.